ב־20 באוקטובר 2019 הגיעה פלונית למרפאת ״טרם״ בנהריה עם כאבי בטן חזקים והקאות מרובות במשך יומיים. היא תיארה עיוותים והתכווצויות בבטן התחתונה והאמצעית. במרפאה קיבלה אופטלגין דרך הווריד, ובגיליון השחרור נרשם ״NO appendicitis of concern״. שלושה ימים לאחר מכן, ב־23.10.2019, פנתה למיון בית החולים רמב״ם: חשד להתנקבות תוספתן, בדיקת CT בטן, לפרוסקופיה חוקרת שחשפה התפוצצות של האפנדציט — וניתוח בשיטה פתוחה. בהמשך באו הידבקויות וחסימת מעיים שחייבו ניתוח נוסף, ובאוגוסט 2020 גם כריתת כיס מרה.
ב־3 באוגוסט 2026 (כ׳ באב תשפ״ו) ניתן פסק דין בת״א (שלום חיפה) 31205-10-20, פלונית נ׳ רד״מ — רפואה דחופה מיזמים, מאת השופט הדר מסורי. התביעה התקבלה: הנתבעת תשלם לתובעת 609,955 ₪ לאחר ניכויים, בצירוף שכר טרחת עו״ד בשיעור 17.5% בתוספת מע״מ, השבת הוצאות חוות דעת כנגד קבלות ונשיאה ביתרת האגרה. זהו תיק רשלנות רפואית במוקד קהילתי לרפואה דחופה — לא בבית חולים — ובו נבחנו גם שאלת אמת המידה החלה על רופא ב״טרם״, אשם תורם של מטופלת, וניכוי תגמולי מל״ל לפי הלכת פרלה עמר כשחלק מהנכות אינו קשור לאירוע.
מה קרה במרפאה — ומה קרה אחריה
הרקע הרפואי של התובעת לא היה ״חלק״: ארבעה ניתוחים קיסריים, והאחרון שבהם ב־18.6.2019 — כארבעה חודשים לפני הביקור בטרם — כלל התנקבות שלפוחית השתן, כריתת רחם ותיקון הקרע. בביקור עצמו תוארו כאבי בטן והקאות; הרופא ביצע בדיקה גופנית ושלל, לגישתו, סימנים מחשידים לדלקת תוספתן. הוא לא שלח לבדיקת דם, בדיקת שתן או אולטרסאונד בטן.
התוצאה הקלינית אחרי שלושה ימים ברמב״ם היתה חמורה: התנקבות/התפוצצות תוספתן, זיהום מוגלתי, ואחר כך הידבקויות וחסימת מעיים. מומחה בית המשפט קבע כי האיחור באבחון של שלושה ימים היה הגורם המכריע להתנקבות ולסיבוכים. התובעת תיארה שלשולים כרוניים, כאבי בטן עזים, חולשה ותת־ספיגה עם ירידה דרסטית במשקל; היא לא שבה למעגל העבודה באופן מלא, ומאוקטובר 2024 עובדת במשרה חלקית.
המחלוקת על הרשלנות: בדיקה גופנית מול שלילת חשד
מטעם התובעת קבע ד״ר דב גביש (רפואה פנימית) כי הטיפול היה רשלני: לאור הרקע והתלונות היה צריך לבצע בדיקה יסודית יותר — ספירת דם, שתן ו־US בטן — והעריך נכות משוקללת של 37% (30% הפרעות בחלל הבטן + 10% צלקת). מטעם הנתבעת קבע פרופ׳ רמי הרשקוביץ כי לא היתה התרשלות, שהתלונות מכוונות למחלה ויראלית חולפת, ושאבחון אפנדציטיס נשען על אנמנזה ובדיקה גופנית שבוצעו כראוי; הוא העמיד נכות של 10% לסיבוכים מאוחרים ושלל קשר סיבתי.
בית המשפט מינה את פרופ׳ דניאל רחמילביץ (רפואה פנימית ומחלות דרכי עיכול). הוא מתח ביקורת על שחרור ללא בדיקות דם שהיו מראות, בסבירות גבוהה, סימני דלקת חריפים, והעריך נכות משוקללת של 28% — 20% בגין חסימות מעיים והידבקויות, ו־8% בגין צלקות ניתוחיות. בפסק הדין צוין גם חישוב שמזכיר 10% לצלקות כנקודת מוצא לנכות תפקודית; הנכות הרפואית שנקבעה כמומחה ביהמ״ש ואומצה היא 28%.
השופט מסורי לא סטה מחוות דעת מומחה בית המשפט, אף שציין שיכלה להיות מפורטת יותר. הקו המנחה: אין מחלוקת של ממש על עצם הבדיקה הגופנית כהתרשמות סובייקטיבית, אך ברגע שעלה בראשו של הרופא החשד לאפנדציטיס — היה עליו לשלול אותו בבדיקת דם ולא להסתפק בבדיקה גופנית. הרופא המטפל עצמו הודה בחקירה נגדית (תמליל 26.2.2026) כי אילו היו מתגלים ערכים גבוהים בבדיקת דם — היה שולח למיון בחשד לאפנדציטיס.
אותה אמת מידה גם במוקד קהילתי
הנתבעת טענה שמדובר במוקד רפואה דחופה בקהילה, ללא אמצעי בית חולים, ושלא ניתן ״לשלוח כל אחד למיון״. בית המשפט דחה את הטענה במפורש: אין להחיל אמת מידה שונה על רופא במרפאת הנתבעת לעומת רופא בקופת חולים או בבית חולים. אין להוריד את הרף רק בשל מקום העבודה.
נקבעה הבחנה חשובה לנזיקין רפואיים: בין מצב שבו הרופא כלל לא חשד במחלה כי הסימפטומים לא כיוונו אליה, לבין מצב שבו החשד עלה אך לא מוצה בבדיקות הרלוונטיות. המקרה כאן סווג לשני — ולכן נקבעה רשלנות וחובת פיצוי.
טענות נלוות של התובעת — הפרת חובות חקוקות, מצג שווא, והעדר הסכמה מדעת — לא היוו את בסיס החיוב העיקרי להכרעה. לעניין פגיעה באוטונומיה נדחה פיצוי נפרד: לפי ההלכה זה ראש נזק שיורי למצבי הפרת חובת גילוי/הסכמה מדעת, ומשהוכחה רשלנות בטיפול עצמו אין לפסוק פיצוי מצטבר תחת כותרת זו (בין היתר בהסתמך על ע״א 1303/09 וע״א 2278/16).
הנזק: נכות, שכר, אשם תורם וניכוי מל״ל יחסי
נתוני יסוד כפי שנקבעו: ילידת 1976; אירוע 20.10.2019 (בת 43); בגיל כ־49 בפסק הדין; משלח יד — הנהלת חשבונות; נכות רפואית 28%; ממוצע שכר לפני האירוע כ־6,700 ₪, וכיום כ־7,000 ₪ במשרה חלקית. הנכות התפקודית הועמדה על 20% — בהתחשב בעבר הרפואי, במגבלות ״משביתות״ ובכך שחלק מהנכות (צלקות) אינו תפקודי באותה מידה; לא התקבלה טענת אובדן כושר מלא.
- כאב וסבל: 200,000 ₪.
- הפסדי שכר לעבר: 196,464 ₪ (18 חודשים × 6,700 × 50% = 60,300; 39 חודשים × 6,700 × 28% = 73,164; ועוד 21 חודשים × 3,000 = 63,000 על בסיס שכר מוערך 10,000 ₪).
- הפסדי שכר לעתיד: תחשיב 20% × 10,000 × מקדם 160.84 = 321,680 ₪, בניכוי 40% בגין מצב רפואי קודם — 193,008 ₪.
- פנסיה ותנאים סוציאליים: 12.5% מהפסדי השכר — 48,684 ₪.
- עזרת הזולת (גלובלי): 40,000 ₪.
- הוצאות רפואיות ונסיעה (גלובלי): 20,000 ₪.
סך ראשי הנזק: 698,156 ₪. באשם תורם נפסק שיעור מינורי של 5% בלבד: התובעת הסתמכה על האבחון כ״חולה סביר״, אך נוכח כאב משמעותי במשך שלושה ימים ניתן היה לצפות לפניה מוקדמת יותר. לאחר ניכוי 5%: 663,248 ₪.
בתגמולי מל״ל הוגשה חוות דעת אקטוארית על גמלאות בסך 266,469 ₪. בית המשפט יישם את הלכת פרלה עמר (רע״א 3953/01): יש לנכות רק את החלק היחסי הקשור לאירוע. בוועדה הרפואית של המל״ל (14.8.2023) נקבעה נכות משוקללת 49% שכללה גם נכויות קודמות (כריתת רחם 40%, דרכי שתן 10%, כאבי גב 5%), ולצדן 20% בגין ״מצב לאחר כריתת תוספתן מסובך״. הניכוי היחסי: 53,293 ₪. השורה התחתונה לאחר ניכויים: 609,955 ₪.
בדיון ההוכחות ב־25.2.2026 העידו התובעת, בעלה, מומחה בית המשפט פרופ׳ רחמילביץ, ומטעם הנתבעת ד״ר עדאל יוסף. הצדדים לא הסכימו להצעת בית המשפט קודם לכן, והתיק נקבע להוכחות. עדות התובעת ובעלה תיארה קושי תפקודי ממשי וצורך בסיוע משפחתי בתקופת האשפוזים וההחלמה — וגם בהמשך בשל קשיי תפקוד ביתי ועצמי; מנגד עמדה טענת הנתבעת כי חלק מהמגבלות ומהפסקת התעסוקה קשורים למצב רפואי קודם, וכי בקרות האירוע עצמו התובעת לא עבדה (לטענתה — בשל טיפולי פוריות).
בית המשפט קיבל שהנכות הרפואית הוחמרה מהאירוע ומשפיעה על כושר ההשתכרות, אך לא אימץ אובדן מלא: בסיס השכר לעתיד הועמד על 10,000 ₪ (לא על הכפלה שנתבעה), והגריעה התפקודית על 20% — עם גריעה נוספת של 40% מהפסד העתיד בגין מצב רפואי קודם. כך נשמר קו אמצע בין חומרת הסיבוכים לבין הרקע הרפואי והתעסוקתי שקדם לביקור בטרם.
מה זה אומר לקוראי חדשות נזיקין
שלוש נקודות פרקטיות עולות מהפסק. ראשית, מוקד רפואה דחופה קהילתי אינו ״רף מופחת״: כשעולה חשד קליני ספציפי — יש למצות בדיקות שלילה סבירות, גם אם אין זה חדר מיון בבית חולים. שנית, אשם תורם של מטופל שמסתמך על שחרור רפואי ייפסק בזהירות; כאן רק 5%, לא דחייה. שלישית, ניכוי מל״ל אינו אוטומטי על מלוא הגמלאות כשיש נכויות מעורבות — הלכת פרלה עמר מחייבת ייחוס יחסי לאירוע הנדון.
עבור מבוטחים וחברות ביטוח כאחד, המספרים כאן צנועים יחסית לתיקי נזק כבדים — אך העקרונות אינם צנועים: סטנדרט זהה לרופא במוקד קהילתי, מיצוי בדיקות כשקיים חשד ספציפי, אשם תורם מינורי בלבד כשהמטופלת הסתמכה על שחרור, וניכוי מל״ל חלקי כשיש נכויות מעורבות. כותרות חיצוניות שדיברו על סכום גבוה יותר משקפות, ככל הנראה, מסגרת לפני ניכויים או עם רכיבי שכר טרחה; בגוף פסק הדין הסכום לאחר ניכויים הוא 609,955 ₪.
מקור: ת״א (שלום חיפה) 31205-10-20, פלונית נ׳ רד״מ — רפואה דחופה מיזמים (״טרם״) (נוסח באתר פסקדין; תאריך פסק הדין 03.08.2026).
אין בכתבה ייעוץ משפטי. העובדות והסכומים נבדקו מול נוסח פסק הדין שפורסם בפומבי; שם התובעת מוסווה כפלונית.