חבורה בדרך לפיקניק עוצרת בשולי כביש בין־עירוני אחרי עיקול חד, מחכה לחברים. רכב שני מגיח מהעיקול, בולם בפתאומיות כדי לחבור אליהם — מאבד שליטה, סטה לשול, והנפגעת נמחצת בין שני הרכבים. האם הרכב שחנה בשול היה «מעורב בתאונת דרכים» לפי סעיף 3(ב) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים? ב־19 בפברואר 2025 (כ״א בשבט תשפ״ה) דחה בית המשפט העליון בע״א 3461/23 מגדל חברה לביטוח בע״מ נ׳ קרנית לפיצוי נפגעי תאונות דרכים ואח׳ את ערעור מגדל, והשאיר על כנה את קביעת המחוזי: כן. מבטחת הרכב החונה תשתף את קרנית בנטל הפיצוי.
מה קרה בשולי הכביש
לפי ממצאי העובדה של בית המשפט המחוזי בתל אביב–יפו, ב־22.5.2017 יצאה המשיבה 2 (הנפגעת) עם חברים לפיקניק. הרכב הראשון, שבו נסעה, עצר בשולי כביש בין־עירוני אחרי עיקול חד ימינה — כדי להמתין לרכב נוסף שהיה אמור להצטרף. נוסעי הרכב הראשון יצאו ונשענו על חלקו האחורי.
כשהגיח הרכב השני מהעיקול, נהגו הופתע מהרכב החונה ומהחברים בשול, בלם בפתאומיות כדי לעמוד במקביל ולסמן להם להמשיך, איבד שליטה וסטה לשול. החברים הספיקו לברוח; הנפגעת לא הספיקה — ונמחצה בין שני הרכבים, עם נזקי גוף קשים.
לתביעה לפי חוק הפיצויים צורפו נהג הרכב הראשון, מגדל (מבטחת הרכב הראשון), וקרנית — כי לרכב השני לא היה ביטוח חובה תקף. ב־18.1.2023 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה: מגדל וקרנית ישלמו לנפגעת כ־3.5 מיליון ₪ בחלקים שווים, ושאלת החבות ביניהן תמשיך להתברר. אם הרכב הראשון יימצא «מעורב» — מגדל תשפה את קרנית; אם לא — ההפך.
מה קבע המחוזי
ב־2.3.2023 קבעה השופטת ס׳ רסלר־זכאי בת״א 44101-12-17 כי הרכב הראשון היה «מעורב» לפי סעיף 3(ב). התאונה נכנסה לחזקה החלוטה של «מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו»: חניה בשולי דרך בין־עירונית יוצרת סיכון תחבורתי משמעותי, כי כל סטייה קלה מהכביש עלולה לפגוע ברכב החונה. הקשר הסיבתי המשפטי התקיים כי השול נועד גם כ«מפלט ביטחון», ונהג הרכב השני איבד שליטה אחרי בלימה פתאומית וסטה לשם. לכן שתי המבטחות (מגדל וקרנית) חבות בחלקים שווים.
טענות מגדל וקרנית בערעור
מגדל טענה שהרכב הראשון לא היה «מעורב»: התאונה לא נגרמה מהתממשות הסיכון של חניה בשול, אלא מרצון נהג הרכב השני לבלום ולחבור לרכב החונה — לא מסטייה מקרית של רכב שאיבד שליטה. קרנית סמכה ידיה על המחוזי: אין להלום שהסיבה העובדתית הקונקרטית לסטייה תכריע את הקשר הסיבתי המשפטי, ואין הכרח שהסטייה תנבע ישירות מהחניה המסוכנת עצמה.
המסגרת: חזקה חלוטה וסעיף 3(ב)
ההרכב — השופטת יעל וילנר, השופט עופר גרוסקופף והשופט אלכס שטיין — דן בערעור מפי השופטת וילנר. סעיף 3(ב) קובע כי נפגע מחוץ לרכב בתאונה עם מספר כלי רכב — הנוהגים חייבים יחד ולחוד, ובינם לבין עצמם בחלקים שווים; רכב נחשב «מעורב» אם בעת התאונה היה מגע בינו לבין רכב אחר או הנפגע.
לפני חלוקת הנטל יש לבדוק אם לגבי הרכב הראשון מתקיימת הגדרת «תאונת דרכים». לצד ההגדרה הבסיסית («נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה») קיימות חזקות חלוטות מרבות. כאן החלופה הרלוונטית היא «מאורע שנגרם עקב פגיעה ברכב שחנה במקום שאסור לחנות בו». לפי ההלכה, «מקום שאסור לחנות בו» הוא מקום שהחניה בו יוצרת סיכון תחבורתי — וחניה בשולי דרך בין־עירונית נחשבת ככזו, בין היתר מחשש לפגיעה על־ידי רכב שסטה מנתיבו (רע״א 1953/03 הכשרת הישוב נ׳ אדרי; ע״א 4430/12 הכשרת היישוב נ׳ אלעסווי).
הקשר הסיבתי המשפטי: התממשות סיכון השול כמפלט
אין מחלוקת שהרכיבים העובדתיים של החזקה מתקיימים. אבל אין די בכך: נדרש גם קשר סיבתי־משפטי בין החניה המסוכנת לבין התאונה — האם התאונה נגרמה מהתממשות הסיכון שבגללו הוגדרה החניה כמסוכנת.
מגדל עצמה הסכימה לקביעת המחוזי שתכלית השול היא לאפשר «שטח מפלט» לנהג שחרג מהכביש תוך איבוד שליטה או בניסיון למנוע תאונה. מהתכלית הזו נובע הסיכון הטיפוסי של חניה בשול: מניעה מהשול לשמש מפלט בטוח. התממשות הסיכון מתבטאת בהתנגשות בין הרכב שסטה לבין הרכב החונה.
בענייננו, קבעה השופטת וילנר, זה בדיוק מה שקרה: הרכב הראשון חנה בשול; הרכב השני סטה לשול אחרי בלימה פתאומית ואיבוד שליטה; הנפגעת נמחצה בין השניים. התאונה היא התממשות הסיכון שבגינו החניה בשול נחשבת מסוכנת — ולכן מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי.
למה טענת «חבירה מכוונת» לא עזרה למגדל
מגדל טענה שהבלימה והסטייה היו תוצאת מעשה רצוני של נהג הרכב השני לחבור לרכב החונה, ולא סטייה מקרית. העליון דחה: לפי ממצאי המחוזי, הסטייה לשול נגרמה מאיבוד שליטה אחרי בלימה פתאומית, בעוד שהנהג התכוון לעמוד על הכביש במקביל. ערכאת ערעור לא מתערבת בממצאי עובדה אלא במקרים חריגים — ומגדל לא ביססה טענה להתערבות כזו, אלא מיקדה את הערעור בסיבתיות משפטית.
גם הדוגמאות ההיפותטיות של מגדל — רכב שנופל מגשר על רכב בשול, או חוצה גדר הפרדה למסלול נגדי — אינן שוללות את התוצאה כאן. באותן דוגמאות, פגיעה ברכב חונה אינה נובעת מהתממשות סיכון «השול כמפלט»; כאן כן.
השופט גרוסקופף: גם סיכון החבירה עצמו
השופט שטיין הסכים. השופט גרוסקופף הוסיף נימוק עצמאי: הסיכונים התחבורתיים של עצירה בשולי דרך בין־עירונית אינם מוגבלים לפגיעה ביכולת השול לשמש מפלט. הם כוללים גם את הסיכון שנהג אחר ינסה לחבור לרכב העומד במקום אסור — מסיבות חברתיות, לברר אם נדרשת עזרה, מתוך מחשבה שגויה שהדבר מותר, או מכל סיבה אחרת — ובתוך כך יגרום לתאונה. סיכון זה התממש בענייננו, ובכך די לקשר הסיבתי־משפטי.
מה אפשר ללמוד מההחלטה
- חניה בשול בין־עירוני = סיכון תחבורתי: הרכב החונה עלול להיחשב «מעורב» לפי סעיף 3(ב) גם כשהנפגע נמחץ בינו לבין רכב אחר שסטה.
- חזקה חלוטה אינה מספיקה לבדה: נדרש גם קשר סיבתי משפטי — התממשות הסיכון שבגללו החניה הוגדרה מסוכנת.
- שול כ«שטח מפלט»: כשרכב מאבד שליטה ופוגע ברכב החונה בשול, זה לרוב התממשות הסיכון הטיפוסי.
- כוונת החבירה אינה מנתקת: גם אם הנהג השני התכוון לעצור במקביל, איבוד שליטה אחרי בלימה פתאומית נשאר במסגרת הסיכון.
- השלמה של גרוסקופף: עצירה אסורה בשול יוצרת גם סיכון שנהגים אחרים ינסו לחבור — סיכון תחבורתי עצמאי.
- שיבוב מגדל–קרנית: כשרכב אחד מבוטח והשני לא, קביעת «מעורבות» קובעת מי נושא בנטל מול קרנית אחרי פשרה עם הנפגע.
- ערעור על עובדות: בלי בקשה מבוססת להתערבות בממצאים, ערכאת הערעור תישען על קביעות המחוזי.
סיכום מעשי
התוצאה: הערעור נדחה; מגדל תישא בהוצאות קרנית בסך 10,000 ₪. לקוראי פלת״ד וביטוח חובה — הפסק מחדד שעצירה «רק לרגע» בשולי כביש בין־עירוני אינה ניטרלית: אם מתרחשת תאונה שבה רכב אחר סטה לשול, מבטחת הרכב החונה עלולה להימצא שותפה מלאה בנטל לפי סעיף 3(ב), גם כשהמכה הישירה באה מהרכב הבלתי מבוטח שקרנית ממלאת את מקומו.
באי כוח הצדדים
המערערת (מגדל) — עו״ד עידו אמגור.
המשיבה 1 (קרנית) — עו״ד אלון בלגה.
מקור: ע״א 3461/23, בית המשפט העליון, 19.2.2025.
שמות הצדדים הפרטיים מצומצמים לכינוי פלוני/פלונית, כמו בפסק הדין. אין בכתבה ייעוץ משפטי. כל מועד, סכום וקביעה נבדקו מול פסק הדין עצמו. באי כוח הצדדים — רק כפי שפורטו בכותרת פסק הדין.