ב־4 בנובמבר 2016 נפגעה מתווכת נדל״ן עצמאית, ילידת 1963, בתאונת דרכים. שומרה, שביטחה את הרכב, לא חלקה על החבות ולא על הכיסוי הביטוחי. כל המאבק המשפטי שהתנהל מאז, כמעט עשר שנים, נסב על שאלה אחת: כמה נזק גרמה התאונה. הנפגעת סגרה רשמית את העסק שלה ב־31 בדצמבר 2017 והעבירה את לקוחותיה לקולגות. המוסד לביטוח לאומי קבע לה, בענף נכות כללית, נכות משוקללת של 76% ודרגת אי־כושר מלאה מנובמבר 2019, ושתי חברות ביטוח פרטיות אישרו לה באופן זמני קצבת אובדן כושר עבודה מלאה.
בית משפט השלום בחיפה (השופטת אפרת קריב) פסק לה באפריל 2026, בת״א 47406-07-18, פיצוי של 1,774,104 ש״ח לאחר ניכויים. ב־21 באוקטובר 2026 קבע בית המשפט המחוזי בחיפה, בשבתו כערכאת ערעור (השופטת עפרה אטיאס, אב״ד, והשופטים איל באומגרט ואחסאן כנעאן), שהסכום גבוה מדי (ע״א 34192-04-26 וע״א 44456-06-26). ערעור הנפגעת נדחה, ערעור שומרה התקבל בחלקו, והפיצוי ירד ל־992,477 ש״ח. בדרך הוכרעו שלוש שאלות שחוזרות בתיקי נזיקין רבים: איך משפיעה תקנה 92 החדשה, העוסקת בפיברומיאלגיה, על חישוב הנכות; האם עצמאי זכאי לפיצוי על הפסדי פנסיה; והאם ומתי המזיק צריך לממן קנאביס רפואי.
חמישה מומחים, ותקנה שהשתנתה באמצע הדרך
בית המשפט מינה חמישה מומחים. הראומטולוג, פרופ׳ מיכאל אהרנפלד, קבע בחוות דעתו נכות צמיתה של 12% בגין פיברומיאלגיה. הפסיכיאטרית, ד״ר איילה שינקמן, קבעה 10% בגין תגובת הסתגלות מעורבת. הנוירולוג, פרופ׳ דוד ירניצקי, קבע 5% בגין כאבי ראש. מומחה אף־אוזן־גרון, ד״ר אמיר גורי, אישר נכות זמנית בלבד, 20% למשך 18 חודשים בגין סחרחורות, והאורתופד, פרופ׳ נורמן דורון, קבע שלא נותרה נכות אורתופדית.
אלא שבזמן שהתיק התנהל השתנו הכללים. ב־1 במרץ 2022 נכנס לתוקף תיקון לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), ונוספה לו תקנה 92, שעוסקת לראשונה במפורש בפיברומיאלגיה. בחקירתו הנגדית, ב־2024, העלה פרופ׳ אהרנפלד את הנכות ל־25% לפי התקנה החדשה. בית משפט השלום אימץ את ה־25%, הוסיף את הנכות הנפשית וקבע נכות רפואית משוקללת של 36%, ובשל אופי העבודה של הנפגעת, שדרשה נסיעות, פגישות, ריכוז ויכולות חברתיות, העמיד את הנכות התפקודית על 50%.
ערעור מול ערעור
הנפגעת ביקשה יותר. לטענתה, המומחה עצמו תיאר את מצבה כ«בינוני עד קשה», ולכן היה צריך לקבוע לה 30% עד 40% לפי תקנה 92(א)(4). היא ביקשה נכות תפקודית של 100% בשנתיים הראשונות, 60% עד פסק הדין ו־50% משם ועד גיל 70, בסיס שכר של 23,362 ש״ח נטו לחודש והפסדי שכר כוללים של 2,700,413 ש״ח, וכן 930 ש״ח לחודש עבור קנאביס רפואי עד גיל 86, בסך 280,045 ש״ח.
שומרה טענה שהערעור של הנפגעת «טקטי», שכל המומחים התרשמו שהיא מגזימה, שהיא לא ניסתה לחזור לעבודה ולכן הפרה את חובת הקטנת הנזק, ושאין לה אינטרס לחזור לעבוד, כי היא מקבלת כ־13,500 ש״ח בחודש מגמלאות: כ־9,000 ש״ח קצבת אובדן כושר וכ־4,500 ש״ח מהביטוח הלאומי. עוד טענה שהנכות הראומטולוגית חופפת לנכות הנפשית ולנכות הנוירולוגית, שיש לחשב לפי הכנסת 2014 (15,880 ש״ח נטו), שיש לבטל את פיצוי הפנסיה ושיש לשלול את הקנאביס, והגישה מחקרים מדצמבר 2025 ומאפריל 2026 שמטילים ספק ביעילותו לכאב כרוני ומצביעים על סיכונים.
הלב של פסק הדין: מה כבר «כלול» בפיברומיאלגיה
את חוות הדעת העיקרית כתבה השופטת אטיאס. תחילה דחתה את בקשת הנפגעת להעלות את הנכות הרפואית. לפי תקנה 92 יש ארבע דרגות: הפרעה קלה (10%), בינונית (20%), ניכרת (30%) וקשה (40%), וכל דרגה מחייבת לעמוד גם בדרישה הקלינית וגם בדרישה התפקודית. המומחה העיד שאינו יודע אם יש אצלה «הפרעה ניכרת בתפקוד», ובחר בערך ביניים מותאם של 25%. מדובר בקביעה עובדתית של מומחה בית המשפט, שעמד בחקירה נגדית, ואין סיבה להתערב בה.
ההכרעה החשובה יותר נגעה לחפיפה. בית משפט השלום כלל לא דן בטענת שומרה שהנכות הנפשית והנוירולוגית חופפות לנכות הראומטולוגית. ערכאת הערעור קבעה שתקנה 92 מאמצת גישה הוליסטית: הפרעות שינה, פגיעה בריכוז ובזיכרון, דיכאון וכאבי גוף הם חלק מהגדרת התסמונת, ולכן אין לקבוע עליהם אחוזים נפרדים. הפסיכיאטרית אמנם כתבה שהנכות שקבעה היא «בתוספת לנכות ריאומטולוגית», אבל חוות דעתה ניתנה ב־2020 ותשובותיה לשאלות ההבהרה בינואר 2021, לפני שהתקנה החדשה נכנסה לתוקף. היא גם שללה במפורש דיכאון מג׳ורי ו־PTSD וקבעה הפרעת הסתגלות עם תסמינים של חרדה ודיכאון. כשנשאל על כך, השיב הראומטולוג במילה אחת: «מסכים». המסקנה: חפיפה מלאה, והנכות הנפשית נבלעת בתוך ה־25%.
נקודה דיונית שכדאי לשים אליה לב: הנפגעת טענה ששומרה לא זימנה לחקירה את הפסיכיאטרית ואת הנוירולוג. בית המשפט הפך את הטענה. מי שרצתה לשכנע שחוות הדעת של הראומטולוג שגויה, היא שהייתה צריכה לזמן את שאר המומחים, ומשלא עשתה זאת, המחדל רובץ לפתחה.
נכות תפקודית: גבוהה מהרפואית, אבל לא 50%
בית המשפט המחוזי הסכים שהפגיעה בכושר ההשתכרות של מתווכת עצמאית גבוהה מהאחוז הרפואי היבש. הוא ציין שב־2016 הכנסתה החודשית הממוצעת עמדה על 30,464 ש״ח ברוטו, שהיא סגרה את העסק ולא שבה לעבוד, ושהביטוח הלאומי וחברות הביטוח הפרטיות הכירו באובדן כושר מלא. ועם זאת, נמצאו כמה סיבות להפחית. הנוירולוג תיאר «אלמנטים של אי אמינות» ופער בין ביצוע ירוד במבחנים לתפקוד טוב יותר מחוץ להם. מומחה אא״ג מצא שליקוי השמיעה בבדיקת BERA האובייקטיבית קל בהרבה ממה שעלה בבדיקות הסובייקטיביות. והפסיכיאטרית כתבה שלא ניתן לשלול הגזמה.
לכך הוסיפה השופטת אטיאס שהנפגעת החליטה להפסיק לעבוד כבר שבועיים אחרי התאונה, לפני שהופיעו תסמיני הפיברומיאלגיה. היא גם סיימה את הפרויקט העיקרי שלה בעכו צפון וקיבלה את צ׳ק גמר החשבון חודשיים לפני התאונה, ובחודשיים האלה לא ביצעה אף עסקה. בחקירתה הודתה שהיא נוהגת לפחות למרחקים קצרים ונוסעת לטפל בנכדיה. בשקלול החפיפה והנתונים האלה הופחתה הנכות התפקודית ל־40%. בסיס השכר, ממוצע של 2014 עד 2016 (18,000 ש״ח נטו), נשאר כפי שנקבע.
עצמאי ופנסיה: הפיצוי בוטל במלואו
בית משפט השלום פסק 265,972 ש״ח בגין הפסדי פנסיה, לפי 12.5% מהפסדי השכר. ערכאת הערעור ביטלה את הסכום כולו, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בע״א 4816/20 לסקוב נ׳ פלונית: ההפרשות של עצמאי לפנסיה יוצאות מהכנסתו ברוטו, והוספת רכיב פנסיה מעבר לכך היא כפל פיצוי. בשלב הערעור גם הנפגעת לא חלקה עוד על כך. טענה חלופית שלה, שאיבדה הטבת מס של 35% לפי סעיף 45א לפקודת מס הכנסה, נדחתה מפני שזה ראש נזק חדש שלא נתבע בכתב התביעה ולא נטען בערכאה הראשונה.
קנאביס רפואי: שלוש חוות דעת, תוצאה אחת
הראומטולוג התנגד לקנאביס בתוקף. לדבריו פחות מעשרה מתוך כ־180 ראומטולוגים בישראל נותנים אותו, ותופעות הלוואי שלו, ובהן פגיעה בזיכרון וסיכון לבבי ומוחי, חמורות יותר משל התרופות המקובלות. מנגד, לנפגעת יש רישיון ממשרד הבריאות מאז 2018, שניתן בהמלצת רופאיה אחרי שהטיפולים המקובלים נכשלו. היא צורכת 40 גרם בחודש והגישה 28 קבלות על סכומים של 470 עד 930 ש״ח. השופטת אטיאס קבעה שהסכום הגלובלי שנפסק, 116,000 ש״ח להוצאות רפואיות וקנאביס לעבר ולעתיד, סביר ומאוזן, ואינו מצדיק התערבות לשום כיוון. היא הפנתה לפסק הדין של בית המשפט העליון מ־14.10.2026, ע״א 53385-07-26 הפניקס נ׳ פלוני, שאישר גם הוא פיצוי גלובלי על קנאביס ברישיון בגין פיברומיאלגיה (סקרנו אותו כאן).
השופט כנעאן הצטרף והרחיב, וציין שההיבטים השונים של הסוגיה טרם הוכרעו בבית המשפט העליון. לגישתו, כשיש היתר ממשרד הבריאות, ההוצאה עוברת מהנזק הלא־ממוני לנזק הממוני, ושיקולים מוסריים או פטרנליסטיים אינם חוסמים פיצוי מראש. הוא נשען על ההבחנה שנקבעה בע״א 11152/04 פלוני נ׳ מגדל, שבו נשלל פיצוי ממוני על שירותי ליווי. עם זאת, הרישיון אינו מקנה פיצוי באופן אוטומטי, ובוודאי לא פיצוי אקטוארי מלא. הוא הציע לבחון כל מקרה במבחן מידתיות בן שלוש שאלות: האם הקנאביס משיג ריפוי או שיפור בתפקוד; האם אין אמצעי פחות פוגעני שישיג את אותה מטרה; והאם התועלת עולה על הנזק האפשרי, כולל השאלה אם הפיצוי מטיל על המזיק מעמסת יתר. בנכויות נמוכות, לדבריו, צפוי פיצוי מתון או אף שלילתו, ובנכויות משמעותיות בתחום הכאב התמונה הפוכה. כאן התשובות לשלוש השאלות היו לטובת הנפגעת.
השופט באומגרט הלך בדרך אחרת אל אותה תוצאה. לפי סעיף 6א לחוק הפלת״ד, עניין רפואי, ובכלל זה הטיפול שהנפגע נזקק לו, מוכח בדרך כלל באמצעות מומחה מטעם בית המשפט, ועמדת המומחה כאן הייתה שאין להכיר בקנאביס. ואולם בית המשפט רשאי להכריע בשאלה רפואית גם על סמך ראיות אחרות, ובלבד שנתן דעתו לחוות הדעת. לכן בית משפט השלום היה רשאי להסתמך על רישיון משרד הבריאות ועל עמדת הרופא המטפל.
המספרים אחרי הערעור
- כאב וסבל: 65,440 ש״ח (ללא שינוי).
- הפסד השתכרות לעבר: 1,062,221 ש״ח (במקום 1,327,776), לפי 113 חודשים, 18,000 ש״ח נטו ו־40% נכות תפקודית.
- אובדן כושר השתכרות לעתיד: 549,936 ש״ח (במקום 800,000).
- פנסיה: 0 (במקום 265,972 ש״ח).
- עזרת צד ג׳: 30,000 ש״ח; הוצאות רפואיות וקנאביס: 116,000 ש״ח.
- סך הנזק לפני ניכויים: 1,823,597 ש״ח. בניכוי גמלאות ביטוח לאומי (757,395 ש״ח) ותשלום תכוף (73,725 ש״ח): 992,477 ש״ח, נכון למועד פסק הדין של השלום, ועוד שכר טרחה של 13% בתוספת מע״מ, אגרה והוצאות מומחים.
לפי חישובנו, הפיצוי נטו ירד ב־781,627 ש״ח, כ־44%. בערעור הנפגעת לא נפסקו הוצאות, ובערעור שומרה תשלם הנפגעת 10,000 ש״ח הוצאות.
מה אפשר ללמוד
- תקנה 92 משנה את החשבון. כשנקבעת נכות בגין פיברומיאלגיה לפי התקנה החדשה, צפויה טענה שחרדה, דיכאון, הפרעות שינה וכאבים כבר כלולים בה. נכות נפשית נפרדת תעמוד כנראה רק אם מוכחת מחלה נפשית עצמאית וקשה יותר.
- חוות דעת ישנה עלולה להתיישן. קביעה שניתנה לפני 1.3.2022 שהנכות היא «בתוספת» לא בהכרח תחזיק מעמד מול התקנה החדשה. הצד שנשען עליה צריך לשקול לזמן את המומחה לחקירה.
- אמינות ותזמון נשקלים בנכות התפקודית. הפסקת עבודה מוקדמת, ירידה בפעילות העסקית עוד לפני התאונה והערות מומחים על הגזמה יכולות לקזז הכרה מלאה של מוסדות באובדן כושר.
- עצמאים ופנסיה: לפי ההלכה, אין פיצוי נפרד על הפסדי פנסיה. ראש נזק כמו הטבת מס חייב להיטען כבר בכתב התביעה.
- קנאביס ברישיון: רישיון וקבלות על רכישה בפועל יכולים להצדיק פיצוי גלובלי גם כשמומחה בית המשפט מתנגד, אבל לא בהכרח את מלוא העלות עד סוף החיים.
באי כוח הצדדים
ב״כ הנפגעת (מערערת בע״א 44456-06-26, משיבה בע״א 34192-04-26) — עוה״ד ערן בקר.
ב״כ שומרה חברה לביטוח בע״מ (מערערת בע״א 34192-04-26, משיבה בע״א 44456-06-26) — עוה״ד זיו מנדלוביץ׳.
פסק הדין ניתן בערעור על פסק דין של בית משפט השלום, ואפשר לבקש עליו רשות ערעור לבית המשפט העליון. פסק הדין הותר לפרסום תוך השמטת פרטים מזהים. אין בכתבה ייעוץ משפטי. הנתונים הובאו כפי שתוארו בפסק הדין, והחישובים המסומנים «לפי חישובנו» הם של מערכת האתר.