בית משפט השלום בתל אביב חייב את דניה סיבוס ואת מנורה לשלם כ־230 אלף ₪ לשומר בפרויקט גינדי TLV שנפגע בנפילה בחניון ב־2019; הסכום מצטרף ליותר ממיליון ₪ מהמל״ל.
עיקרי הדברים
לפי ynet (26.8.2026, בשיתוף פסקדין), התובע — בן 69, שעלה מרוסיה ב־2017 — שימש שומר באתר הבנייה. ביולי 2019, בסיור בקומה מינוס אחת של החניון בלא תאורה מספקת, נתקל בתעלת חשמל שלא פונתה ונפל. באיכילוב אובחן שבר בירך שמאל, עבר קיבוע ושיקום של יותר מחודשיים.
השופט אמיר צ׳כנוביץ קבע שדניה סיבוס, כקבלן ראשי, חבה חובת זהירות מושגית לכלל העובדים, כולל סילוק מפגעים. היעדר נוהל לווידוא פינוי פסולת בסוף יום עבודה הוגדר כהפרת חובת זהירות קונקרטית. טענת החברה שהשומר «הלך לאחור» ושאדם באתר בנייה «צריך לדעת שיש פסולת» נדחתה כעיקר ההגנה.
נקבע אשם תורם של 10%, משום שהתובע הכיר את המקום וסייר בו פעמים רבות. בית המשפט דחה את עמדת הרופא התעסוקתי מטעם התובע שאיבד כושר מלא, ואימץ את מומחה ההגנה: אובדן כושר חלקי של 65%. חזרה לעבודה חלקית באפריל 2024 בשכר של פחות מ־1,000 ₪ לחודש, בגיל מתקדם, נשקלה לחובת טענת האובדן המלא.
נפסקו 186,266 ₪ בראשי נזק (הפסדי שכר וכאב וסבל), בתוספת שכר טרחה של כ־44 אלף ₪, אגרה ועלות מומחים — כ־230 אלף ₪ לפי הדיווח — נוסף על יותר ממיליון ₪ שהתובע זכאי להם מהביטוח הלאומי. שמות באי־כוח לא צוינו בפסק הדין שפורסם.
משמעות מעשית
באתר בנייה, מפגע בחניון או במעבר לשומר ולמבקרים אינו «סיכון טבעי» שפוטר את הקבלן הראשי. נוהל פינוי בסוף יום ותאורה הם ראיות, לא קישוט.
חזרה לעבודה חלקית שנים אחרי האירוע מחלישה טענת אובדן כושר מלא, גם כשהשכר זעום. הסכומים הם תוצאת תיק זה בלבד.
משמעות משפטית
ההכרעה מייחסת לקבלן הראשי חובת זהירות כלפי שומר באתר, עם אשם תורם מתון. אין הלכה שכל נפילה על פסולת מזכה בפיצוי בסכום דומה, ואין כאן קביעה כלפי יזם הפרויקט שלא נתבע לפי הדיווח. יש לקרוא את פסק הדין המלא.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.