השופטים שטיין, מינץ ווילנר קבעו כי רוכשים שתבעו קבלן בלי שניתנה לו הזדמנות נאותה לתיקון אינם מאבדים את הפיצוי כולו.
עיקרי הדברים
בית המשפט העליון (השופט אלכס שטיין, בהסכמת השופטים דוד מינץ ויעל וילנר) דן בערעור של רוכשי דירות בפרויקט ברמת גן נגד חברת שמי אשקלון. ההליך החל בבית משפט השלום בבת ים.
הרוכשים תבעו פיצוי בגין ליקויי בנייה שהתגלו, לטענתם, כבר במהלך שנת הבדק. החברה טענה שהתביעה הוגשה בטרם עת, בלי שניתנה לה הזדמנות נאותה לבצע את התיקונים בעצמה.
בשלום נפסק פיצוי חלקי (כ־24 אלף ש״ח לרוכש אחד וכ־40 אלף ש״ח לשני), לאחר הפחתה בשל אי־מתן הזדמנות לתיקון. המחוזי קיבל את ערעור החברה. העליון קיבל את ערעור הרוכשים והפך את החלטת המחוזי.
נקבע כי אי־מתן אפשרות לקבלן לתקן אינו שולל את הזכות לפיצוי אלא משפיע על שיעורו. הפיצוי יוגבל לעלות שבה היה נושא הקבלן אילו תיקן בעצמו — ולא למחירי השוק החופשי. במקרה שנדון צוין פער של כ־20% בין שיטות החישוב. מספר ההליך שצוין בדיווח: 18136-03-26.
משמעות מעשית
רוכש שתובע בלי לאפשר לקבלן לתקן בשנת הבדק אינו יוצא, לפי ההלכה שתוארה, בידיים ריקות — אך גם אינו זכאי אוטומטית לעלות תיקון בשוק החופשי.
צדדים לסכסוך ליקויים צריכים לתעד פניות לתיקון, סירוב או היעדר מענה, ואת אומדן העלות לקבלן מול אומדן השוק. הסכומים שנפסקו בשלום במקרה זה אינם תקדים מספרי לכל תיק.
משמעות משפטית
ההכרעה מאזנת, לפי הדיווח, בין זכות הרוכש לפיצוי על ליקויים לבין זכות הקבלן להזדמנות ממשית לתקן. שלילה מוחלטת של פיצוי עלולה להותיר את המוכר פטור מעלות שהיה נושא בה ממילא.
אין כאן קביעה גורפת על כל תביעת ליקויים: התוצאה תלויה בעובדות, במועד התביעה ובשאלה אם ניתנה הזדמנות נאותה. יש לקרוא את פסק הדין המלא.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.