המחוזי בתל אביב קיבל תביעת אלמנה וילדים של שחקן כדורמים שטבע באימון בבריכת קיבוץ שמיר ביולי 2015. נקבע שחובת מציל חלה גם באימון סגור, והיעדרו גרם למות המנוח.

עיקרי הדברים

בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופט יוסי ברכיה) נתן ב־25 באוגוסט 2026 פסק דין בת״א 7624-02-20 פלונית ואח׳ נ׳ קיבוץ שמיר ואח׳. הנתבעים: קיבוץ שמיר כבעלים ומפעיל הבריכה, וביטוח חקלאי כמבטחת האחריות. המנוח, יליד 1962, שיחק בקבוצת הכדורמים הפועל שמיר גליל עליון. ב־5 ביולי 2015, לקראת סיום אימון, ביקש להתחלף ונעמד בצד הבריכה. האימון נמשך; הוא שקע במים בלי שהנוכחים הבחינו. רק לאחר שהאימון הופסק התגלה בקרקעית, נמשה ללא הכרה, ומאמצי ההחייאה לא צלחו. הוא היה בן 53 במותו.

ברכיה קבע על סמך העדויות שהמנוח שהה מתחת למים לפחות שש דקות, ובסבירות גבוהה אף יותר, ושבמהלך ההחייאה יצאו מים מפיו. הוא העדיף את חוות דעת מומחה התביעה שלפיה המוות נגרם מטביעה — לא מאירוע לבבי או מוחי מקדים, כפי שטענו הקיבוץ והמבטחת. נקבע שבאימון לא היה מציל רשמי שתפקידו היחיד להשגיח על המים, אף שהיו משתתפים בעלי הכשרת מציל.

הקיבוץ טען שאימון סגור של ספורטאים מיומנים אינו מחייב מציל, משום שהבריכה לא הייתה «פתוחה לציבור» לפי תקנות הסדרת מקומות רחצה (בטיחות בבריכות שחייה), תשס״ד־2004. בית המשפט דחה זאת: «ציבור» כולל גם חברי קבוצת כדורמים, ו«אין כל היגיון בטיחותי או משפטי להבחין בין אדם הטובע במסגרת ״שחיה חופשית״ לבין אדם הטובע במסגרת אימון ספורטיבי סגור». היעדר מציל נקבע כהפרת חובה חקוקה וכרשלנות. אילו נכח מציל, נכתב, היה «סיכוי מצוין» שהיה מבחין בשקיעה בזמן אמת או בסמוך לה, וחייו בסבירות גבוהה היו ניצלים. מומחה ההגנה עצמו אמר בחקירה: «ככל שמוציאים אותו יותר מהר זה תמיד יהיה יותר טוב. זה כלל הזהב ברפואה».

לפי דיווח ynet/פסקדין, לבן שנכח במאמצי ההחייאה ופיתח פוסט־טראומה ונכות פסיכיאטרית נפסקו כשני מיליון ₪ לאחר ניכוי תגמולי מל״ל (תביעה אישית, בין היתר לפי הלכת אלסוחה). לאלמנה נפסקו כ־900 אלף ₪ לאחר ניכוי קצבת שאירים; לשלושת הילדים האחרים — כ־155 אלף ₪ לכל אחד. לסכומים יתווספו שכר טרחה בסך כ־800 אלף ₪ והוצאות משפט. הסך הכולל שדווח: יותר מארבעה מיליון ₪. לא הוכח שהדפיברילטור בבריכה היה תקול, ולא הוכח קשר סיבתי בין היעדר מגיש עזרה ראשונה מוסמך לבין המוות.

משמעות מעשית

מפעיל בריכה שמארח חוג או קבוצת ספורט אינו יכול, לפי פסק דין זה, להסתפק בכך שהמתאמנים מיומנים או שחלקם בעלי תעודת מציל. נדרש מציל בתפקיד — אדם שעיסוקו היחיד באותה שעה הוא השגחה על המים.

בתיק טביעה: לתעד משך השהייה במים, נוכחות או היעדר מציל, פעולות החייאה וממצאים כמו פליטת מים — אלה עמדו בלב המחלוקת על סיבת המוות ועל הקשר הסיבתי. הסכומים שדווחו הם תוצאת תיק זה בלבד, לאחר ניכויי מל״ל.

משמעות משפטית

ההכרעה מפרשת את חובת המציל בתקנות הבטיחות בבריכות שחייה כחלה גם על אימון סגור, ורואה בהיעדר מציל גם הפרת חובה חקוקה לפי פקודת הנזיקין וגם התרשלות. הקשר הסיבתי נשען על קביעה שהמוות נגרם מטביעה ועל כך שחילוץ מוקדם היה משפר את סיכויי ההישרדות. אין כאן הלכה שכל טביעה בבריכה מקימה אחריות אוטומטית; התוצאה תלויה בעובדות, במומחים ובקשר הסיבתי. יש לקרוא את פסק הדין.

הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.