בית משפט השלום בראשון לציון (השופט ניר גנצ׳רסקי, ת״א 17695-01-22, 22.7.2026 / ח׳ באב תשפ״ו) קיבל תביעת נזיקין נגד עירייה ומבטחת בגין נפילה בגן ציבורי בנתניה במהלך פעילות ספורטיבית. לפי סיכום שפורסם ב־17.8.2026, במפגש שבילים היה הפרש גובה של כ־7 ס״מ בין שביל ההליכה למשטח האדמה. בית המשפט העדיף את מומחה התובעת; מומחה הנתבעות הודה שלא בדק את נקודת הנפילה. טענת תאורה לקויה לא הוכחה.
נקבעה חובת זהירות מושגית וקונקרטית מכוח סעיף 235 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ומכוח סעיפים 35–36 לפקודת הנזיקין. הפרש של כ־7 ס״מ אינו «מפגע של מה בכך»; אי־מילוי או סימון הוא הפרה. הנתבעות טענו שההפרש תקין למניעת הצפות, ולייחס 100% אשם תורם כי התובעת סטתה מהשביל. נפסק אשם תורם 15% לפי סעיף 68(א): רגלה ירדה מעט מהשביל, אך אשמת העירייה חמורה יותר. שיעורי נכות לא צוינו במקור שנפתח.
נזק לפני ניכוי: 562,168 ש״ח — עזרת הזולת 307,168, הוצאות רפואיות וניידות 25,000, כאב וסבל 230,000. לאחר 15%: 477,842 ש״ח. שכ״ט 23.4% בתוספת מע״מ, והחזר הוצאות כנגד קבלות.
מקור: קשתי (17.8.2026).
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות או זכאות בתיק קונקרטי.