בת״א 37015-08-15 דחה השופט רפי ארניה בבית משפט השלום בראשון לציון ב־19 ביולי 2026 תביעת עיזבון בגין רשלנות רפואית באיחור נטען באבחון עמידות לנוגדי טסיות.
עיקרי הדברים
העיזבון טען שהנתבעים לא אבחנו במועד עמידות המנוח לפלביקס לאחר כישלון תומכן ב־2010, וכי אבחון בזמן היה מונע חסימות, אירועים מוחיים ואת הפטירה. נטענה גם הכנה לקויה לבדיקת הדמיה בשל רגישות ליוד. הנתבעים טענו לכשל מרסטנוזיס על רקע מחלה טרשתית, בלי אינדיקציה קלינית לבדיקת עמידות.
בית המשפט אימץ את מומחה בית המשפט: כשל התומכנים יוחס לרסטנוזיס (היצרות טרשתית בתוך התומכן) ולא לטרומבוזיס האופייני לאי־עמידות לנוגדי טסיות. אבחון רסטנוזיס כסיבה לכישלון הוגדר פרקטיקה מקובלת וסבירה.
לא הוכח קשר סיבתי עובדתי בין עמידות מעבדתית שאובחנה רק ב־2013 לבין כשל התומכנים או חסימת עורק התרדמה. טענת ההכנה הלקויה להדמיה נדחתה לאחר שמומחי ההגנה קבעו שההכנה היתה כמקובל והתובעת ויתרה על חקירתם.
התביעה והודעת צד שלישי נדחו. על התובעת הושתו שכר מומחי ההגנה וחלקם של הנתבעים בשכר מומחה בית המשפט, וכן 50,000 ₪ שכר טרחה לכל אחד מהנתבעים מכבי ומדינת ישראל. סיכום לפי דיווח קשתי מ־28 ביולי 2026.
משמעות מעשית
בתיקי קרדיולוגיה פולשנית: ההבחנה בין רסטנוזיס לטרומבוזיס היא לעיתים ליבת הסיבתיות. ויתור על חקירת מומחה הגנה מקבע את חוות דעתו.
עמידות מעבדתית מאוחרת לתרופה אינה מוכיחה כשל טיפולי קודם בלי קשר סיבתי מתועד.
משמעות משפטית
ההכרעה אינה קובעת כלל שאין לבדוק עמידות לנוגדי טסיות; היא קובעת שבנסיבות תיק זה האבחנה החלופית היתה סבירה והסיבתיות לא הוכחה. רשלנות רפואית נבחנת לפי סטנדרט זהירות וקשר סיבתי בכל מקרה לגופו. יש לקרוא את פסק הדין המלא.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.