בת״א 62045-03-21 פסק השופט אייל כהן בבית משפט השלום ברמלה ב־7 ביולי 2026 בתביעת פלת״ד שבה החבות לא היתה שנויה במחלוקת. התובעת ביקשה נכות 10% בגין פגיעה צווארית וחישוב הפסדי שכר לפי השכר הממוצע במשק. המבטחת טענה שההגבלה מזערית ואינה מצדיקה נכות, ושכרה אף השביח.
עיקרי הדברים
בית המשפט אימץ את המומחה הרפואי (10% צמיתה להגבלה קלה בצוואר) ולא מצא עילה לסטות מחוות הדעת, תוך הפניה לסעיף 14(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה). הנכות התפקודית הועמדה על 10%. תביעת הפסד עבר נדחתה: לא הוצגו ראיות לאי־כושר, לא נקבעה נכות זמנית, והעדות היתה עדות יחידה לפי סעיף 53 לפקודת הראיות.
לגריעה עתידית נפסק פיצוי גלובלי על בסיס שכרה המעודכן ולא לפי השכר הממוצע במשק. סך הנזק: 152,090 ₪; לאחר ניכויי מל״ל 10,281 ₪ נותר 141,809 ₪, ושכר טרחה 15.34%. סיכום לפי דיווח קשתי.
משמעות לנזיקין
תזכורת פרקטית: בנכות צווארית נמוכה בפלת״ד, העלאת בסיס השכר ל"ממוצע במשק" תידחה ללא ראיות; הפסד עבר דורש אי־כושר מתועד ולא די בעדות התובע.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.