בת״א 47199-10-19 קבעה השופטת מאג׳דה ג׳ובראן מרקוס חלוקת אחריות בין קבלן שלד, יזם וחברת מנופים, ודחתה תביעת כיסוי נגד מנורה.
עיקרי הדברים
בית משפט השלום בחיפה נתן ב־7 במאי 2026 פסק דין בת״א 47199-10-19 פלוני נ׳ אייבק — חברה לעבודות בנין בע״מ ואח׳, לפני השופטת מאג׳דה ג׳ובראן מרקוס.
התובע טען שנפגע בפניו משרשרת עגורן באתר בנייה, בין היתר בשל היעדר הדרכה, ציוד תקין ואתת מוסמך. המעסיקה (קבלן השלד) הפנתה אחריות למפעיל העגורן וליזמית ודרשה כיסוי ממנורה. היזמית טענה לאחריות המעסיקה וחברת המנופים ולכפל ביטוח. מנורה טענה להיעדר כיסוי כי הפוליסה נערכה לאחר התאונה.
חלוקת האחריות שנקבעה בסיכום: המעסיקה 45%; היזמית ומבטחתה 40%; חברת המנופים 15%. לא הוטל אשם תורם על התובע. פיצוי נטו לאחר ניכוי תגמולי מל״ל: 124,000 ש״ח.
התביעה נגד מנורה נדחתה: נקבע כי חוזה הביטוח בטל לפי סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ״א־1981, משום שמקרה הביטוח קרה בטרם אושרה הצעת הביטוח. טענת כפל ביטוח נדחתה, בין היתר כי לא הוכח שעגורן צריח הוא «רכב מנועי» לפי פקודת התעבורה.
משמעות מעשית
התיק ממחיש כי באתר בנייה עשויה האחריות להתחלק בין קבלן שלד, יזם («מבצע בנייה») וחברת מנופים — לפי מינוי אתת, הדרכה ופיקוח.
פוליסה שהופקה אחרי מועד התאונה לא כיסתה, לפי פסק הדין שסוכם, את המעסיקה. סדרי רכישת ביטוח ומועד תחילת הכיסוי הם שאלה נפרדת מניהול התביעה הנזיקית.
משמעות משפטית
בית המשפט נשען, לפי הסיכום, על תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה) ועל תקנות העגורנאים והאתתים, ועל פקודת הנזיקין בשאלת אשם תורם.
המספרים (124 אלף נטו, אחוזי האחריות, שכר טרחה והוצאות) הם תוצאת תיק זה בלבד. אין לייחס מהם אחריות לאירוע אחר באתר בנייה.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון. הוא אינו תחליף לקריאת המקור הראשוני, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות באירוע קונקרטי.