נהג צעיר רוכש ביטוח לרכב, אבל בפוליסה רשום האב כ«נהג עיקרי» — והפרמיה צונחת מאלפי שקלים לכ־2,800 ₪. אחרי תאונה ומאבק שיבוב בין מבטחות, השאלה מגיעה לעליון: האם הצגה כוזבת של זהות הנהג העיקרי, בכוונה להוזיל את הפרמיה, פוטרת את המבטחת מתשלום לפי סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח? ב־26 במאי 2025 (כ״ח אייר תשפ״ה) ענה בית המשפט העליון ברע״א 43989-12-24 איי. די. איי. חברה לביטוח בע״מ נ׳ איילון חברה לביטוח בע״מ ופארס סבאח: כן. בקשת הרשות נדונה כערעור, פסק המחוזי בוטל, פסק השלום הושב על כנו — ואיי.די.איי. פטורה כליל משיפוי.

מי הצדדים ומה קרה בתאונה

המבקשת היא איי. די. איי. חברה לביטוח בע״מ, שביטחה פולקסווגן גולף בבעלות המשיב 2, פארס סבאח. המשיבה 1 היא איילון חברה לביטוח בע״מ, שביטחה מרצדס של אדם שאינו בעל דין בהליך. ב־5.1.2021 פגע הגולף בחלקו האחורי של המרצדס וגרם לנזק בסך כולל של 153,528 ₪, בצירוף הוצאה על חוות־דעת שמאי.

איילון שילמה למבוטחה את עלות הנזק והגישה תביעת שיבוב נגד סבאח. סבאח שלח לאיי.די.איי. הודעת צד שלישי: לטענתו, הפוליסה מכסה את אחריותו ואת נזקי הצד השלישי. איי.די.איי. דחתה: לדבריה, בעת כריתת החוזה הוצג אביו של סבאח כנהג העיקרי של הגולף, בעוד שבפועל הנהג העיקרי היה הבן — נהג צעיר בלי היסטוריה ביטוחית חיובית — והמצג נועד להוזיל את הפרמיה.

מה קבע בית משפט השלום

בת״א 44951-03-22 קבע השופט ד׳ מרדכי-דמביץ (11.10.2023) כי האחריות לתאונה רובצת על סבאח הבן: הוא נהג בגולף והתנגש מאחור, ובהתאם לתקנה 49(א) לתקנות התעבורה חלה הנחת הבסיס על נהג הרכב האחורי. תביעת השיבוב של איילון התקבלה.

לגבי הכיסוי הביטוחי שמע בית המשפט את סבאח, את אביו, את סוכן הביטוח יוסף סיף וחתם בכיר של איי.די.איי. הממצא המרכזי: הגולף היה צמוד לסבאח הבן בעת שירותו הצבאי, והגדרת האב כנהג עיקרי בפוליסה לא שיקפה את המציאות. שלושתם — האב, הדוד והסוכן — שימשו כידו הארוכה של סבאח במשא ומתן, וידעו שהצגת האב כנהג עיקרי תוזיל את הפרמיה.

שתי שיחות טלפון עם איי.די.איי. היו לב הראיות. בשיחה מ־1.3.2020 הציג דודו של סבאח (רואה חשבון) את הבן כנהג עיקרי; ההצעה עמדה על כ־7,200 ₪, והודגש שאצל מבטחות אחרות לנהג צעיר בלי עבר ביטוחי המחיר עלול להגיע גם ל־10,000 ₪. החוזה לא נכרת. בשיחה מ־3.3.2020, שניהל הסוכן מול נציג איי.די.איי. בשם יוסי, הוצג האב כנהג עיקרי; ההצעה ירדה ל־2,774 ₪ והפוליסה נרכשה. עותק דיגיטלי נשלח לדוא״ל הסוכן, ומסמכי הביטוח הגיעו לחזקת סבאח או היו בהישג ידו. על יסוד סעיף 7(ג)(1) לחוק חוזה הביטוח נדחתה ההודעה לצד שלישי.

מה קבע המחוזי — ומה טענו בערעור

בע״א 27835-01-24 קיבל השופט א׳ רון (19.6.2024) את ערעור סבאח. לשיטתו, תמליל השיחה השנייה הוא ראיית הליבה, ויוסי לא הבהיר כי הצהרה לא נכונה על זהות הנהג העיקרי תשלול כיסוי. בהיעדר הבהרה, ובגלל חובות גילוי מוגברות על מבטח, הוטה הכף לטובת סבאח — ואיי.די.איי. חויבה בתשלום שנפסק לאיילון.

בבקשת רשות הערעור טענה איי.די.איי. שהמחוזי סטה מממצאי השלום בלי הצדקה, התעלם ממשלוח הפוליסה והמפרט לסוכן, וכי סעיף 7(ג)(1) פוטר אותה כליל גם אם תרם לכך נציג מטעמה. סבאח וגם איילון (שזכותה לסכום הנזק אינה במחלוקת) הדגישו חובת גילוי של המבטחת וחוזרי הממונה על הביטוח, וטענו שהמונח «נהג עיקרי» עמום.

העליון: מרמה על נהג עיקרי = פטור מלא

ההרכב — השופטים דוד מינץ, יוסף אלרון ואלכס שטיין — דן בבקשה כבערעור לפי תקנות 149(2)(ב), 149(2)(ג) ו־138(א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי. פסק הדין מפי השופט שטיין, בהסכמת שותפיו.

נקודת המוצא: פסק השלום הוא הנכון. אחרי שמיעת העדים נקבע שסבאח ושליחיו שיקרו בכוונת מרמה כשהודיעו שהאב הוא הנהג העיקרי — כדי ליהנות מפרמיה זולה בהרבה. זהות הנהג העיקרי היא «עניין מהותי» לפי סעיף 6 לחוק חוזה הביטוח; תשובה לא כנה בכוונת מרמה מקנה פטור מלא לפי סעיף 7(ג)(1).

רצף העובדות חיזק את כוונת המרמה: תחילה הצהרה אמתית שהבן הוא הנהג העיקרי והצעת מחיר גבוהה; אחר כך פנייה חוזרת דרך סוכן והצהרה שהאב הוא הנהג העיקרי — והמחיר צונח. שינוי המחיר שנבע במישרין מההצהרה השקרית מלמד על ניסיון מכוון. העובדה שהשיחה השנייה נוהלה בידי סוכן ביטוח מחזקת מודעות למשמעות הדברים.

ערכאת ערעור אינה אמורה לסטות מממצאי עובדה מוצקים של הערכאה המבררת. בפרט נדחתה קביעת המחוזי כאילו האב ניהל את השיחה השנייה — בניגוד לממצא שהסוכן שוחח עם יוסי.

הגנת צרכן אינה פרס לשקרן

העליון הכיר בכך שתפיסת עולם צרכנית מחזקת את המבוטח מול המבטחת — אך הדגיש שיש למתוח קו בין הגנת צרכן לבין מתן פרס לשקרן. מידע על זהות הנהג העיקרי מצוי בידיעת המבוטח; מערכת הביטוח מבוססת על תמחור סיכונים, הסתמכות הדדית ויכולת חיזוי. התרת כיסוי כשמבוטח מוסר מידע מהותי שקרי בכוונת מכוון מאלצת את דוברי האמת לסבסד את השקרנים.

גם היסוד ההסכמי של חוזה הביטוח נפגע: איי.די.איי. לא הסכימה ליטול את הסיכון שבן צעיר יהיה הנהג העיקרי. כל קביעה אחרת תעניק סבסוד צולב למי ששיקר, על חשבון נהגים צעירים ששילמו פרמיית אמת.

טענת חוזר הממונה (2023-1-5) על יידוע בדבר חובת תשובות כנות נדחתה: בשיחה הראשונה נמסר מידע נכון אך לא נכרת חוזה; בשיחה השנייה ביקשו סבאח ונציגיו לאיין את תשובת האמת במצג כוזב. שיחת רמייה אינה חוסה תחת הוראת היידוע. האיסור לרמות, כתב השופט שטיין, הוא חלק מהמוסר הבסיסי של כל בר־דעת — ואין צורך שהמבטח «יידע» את המבוטח על כך במיוחד. גם טענת עמימות המונח «נהג עיקרי» לא סייעה: סבאח ידע שהוא הנהג העיקרי, והאב ידע שאינו.

מה אפשר ללמוד מההחלטה

סיכום מעשי

התוצאה: הערעור התקבל; פסק המחוזי בוטל; פסק השלום — לרבות קביעותיו בהוצאות — הושב על כנו; סבאח חויב לשלם לאיי.די.איי. הוצאות בסך 8,000 ₪ בערכאת העליון. לקוראי ביטוח רכב ונזיקין — הפסק מחדד את המחיר של «חיסכון» בפרמיה באמצעות רישום נהג עיקרי שאינו הנהג בפועל: כשהוכחה כוונת מרמה, המבטחת יכולה לצאת פטורה לחלוטין, גם מול תביעת שיבוב של מבטחת הצד השלישי.

באי כוח הצדדים

המבקשת (איי.די.איי.) — עו״ד אמיר עזר.
המשיבה 1 (איילון) — עו״ד עודד סימון.
המשיב 2 (סבאח) — עו״ד טועמה עודה.

מקור: רע״א 43989-12-24, בית המשפט העליון, 26.5.2025.

אין בכתבה ייעוץ משפטי. כל מועד, סכום וקביעה נבדקו מול פסק הדין עצמו.