מנהל עבודה בכיר בחברת החשמל חזר עם חבר לעבודה מחופשה בחו״ל, בשעות הבוקר המוקדמות של 15 בספטמבר 2023, וניגש לרכבו שחנה בחניון נתב״ג. רכב אחר חנה צמוד אליו ולא איפשר לפתוח את הדלתות. הוא נכנס, הסיע את הרכב קדימה כ־2 מטרים, ובשעה שיצא החליק על מים שהיו על הרצפה. רגלו נתקעה, והוא נפל על ידו הימנית, היד הדומיננטית.
ביום 4 באוקטובר 2026 פסק בית משפט השלום בחיפה, מפי השופט הדר מסורי, כי הפניקס חברה לביטוח, מבטחת החובה של הרכב, תשלם לו 127,180 ש״ח, בתוספת שכר טרחת עורך דין של 13% ומע״מ והחזר האגרה (ת״א 34917-03-24 פלוני נ׳ הפניקס חברה לביטוח בע״מ). התביעה הוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.
הכיסוי לא נשאר במחלוקת
בתחילה כפרה המבטחת בכיסוי הביטוחי. לטענתה מדובר בתאונת עבודה. בדיון ההוכחות, שהתקיים ב־9 בספטמבר 2026, היא חזרה בה מהכפירה. כך נותרה לבית המשפט רק שאלת גובה הנזק.
התובע נולד ב־27 במאי 1963. ביום התאונה היה כבן 60, וביום מתן פסק הדין כבן 63. שכרו לפני התאונה עמד, לפי נתוני היסוד שבפסק הדין, על 28,000 ש״ח.
10% נכות, ועבר רפואי עשיר
המומחה הרפואי שמינה בית המשפט קבע לתובע נכות צמיתה של 10% החל מ־15 במאי 2024, בשל עיוות, קיצור של עצם הרדיוס, הגבלה בתנועות וירידה בכוח הלפיתה והאחיזה ביד ימין.
המבטחת תקפה את הקביעה. לטענתה המומחה לא היה צריך לקבוע נכות לפי סעיף ״הסל״ 35(1)(ב) לתקנות המל״ל, משום שיש סעיף ספציפי לשורש היד, סעיף 41(10)(א), שמקנה 0% נכות כשאין הגבלה בתנועות. עוד טענה שהשינויים הניווניים נובעים ממצב קודם וממחלת מקצוע, ושהנכות נבלעת בנכויות שקבע לו המוסד לביטוח לאומי בעבר.
העבר הזה פורט בפסק הדין. לתובע היו בעיות קודמות בגב ובצוואר, שאובחנו בבדיקות בשנים 2015 עד 2017. ב־11 ביוני 2021 נפגע בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה, בעת התנדבות במשטרה, כשרגלו נתפסה בין סלע לאדמה ביציאה מרכב. בגין אותה תאונה נקבעה לו במל״ל נכות משוקללת של 14.5%: 5% בכף יד ימין ו־10% בברך שמאל. בנוסף נקבעה לו נכות משוקללת של 19% בגין מחלת מקצוע בשתי כפות הידיים, החל מאפריל 2022.
בית המשפט כתב שטענות המבטחת לגבי העבר הרפואי לא נסתרו, ואף ציין שהוא רואה בחומרה את העובדה שבשאלון לא גולה המידע על התאונה הקודמת. ובכל זאת, בשים לב לגיל, לאופי העבודה ולקביעת המומחה, העמיד את הנכות התפקודית על 10%, כשיעור הנכות הרפואית. התובע ועד מטעמו, שעובד איתו, העידו שהוא עובד 10 עד 12 שעות ביום ונדרש לעבודה פיזית יחד עם הצוות, אף שהוא מנהל.
איך הורכב הסכום
- כאב וסבל: 16,202 ש״ח, לפי תקנות הפיצויים, הגיל והנכות הרפואית.
- הפסד שכר בעבר: 44,728 ש״ח. התובע טען להיעדרות של 47 ימים. בית המשפט פסק חודש וחצי, לפי קביעת המומחה: 29,819 ש״ח כפול 1.5.
- הפסד כושר השתכרות בעתיד: 50,000 ש״ח, סכום גלובלי.
- פנסיה ותנאים סוציאליים: 6,250 ש״ח, לפי 12.5%.
- עזרת צד ג׳: 5,000 ש״ח, גלובלי.
- הוצאות: 5,000 ש״ח, גלובלי.
טענה נוספת, על אובדן ימי מחלה שנוצלו בתקופת ההיעדרות, נדחתה. בית המשפט קבע שזה נזק מיוחד שטעון הוכחה מפורשת, ושהתובע לא הוכיח שנגרם לו נזק כזה. הוא הפנה לת״א (חי׳) 20498-07 חברת החשמל לישראל בע״מ נ׳ הכשרת הישוב.
למה לא חישוב אקטוארי
לפי נתוני השכר שבפסק הדין, שכרו של התובע עלה גם אחרי התאונה: 27,952 ש״ח לחודש ב־2023, ממוצע של 32,525 ש״ח נטו ב־2024, ו־42,252 ש״ח ב־2025. נותרו לו כארבע שנים עד גיל פרישה. חישוב אקטוארי מלא, לפי 10% נכות, היה מגיע ל־115,948 ש״ח.
בית המשפט בחר בסכום גלובלי. הוא ציטט את ספרו של דוד קציר, שלפיו בנכויות של 5% עד 10% הנטייה היא לא לפסוק לפי אחוז הנכות, אלא סכום גלובלי כשהנכות עשויה להיות בעלת משמעות תפקודית. הוא הוסיף, בהפניה לע״א 395/81 ברוק נ׳ הסנה, שיש לפצות גם מי ששכרו לא נגרע, מתוך הנחה שתוצאות התאונה עשויות להשפיע בעתיד. בשים לב לגיל ולסיכוי שבמקום העבודה ייגרע השכר בגלל הנכות, נקבעו 50,000 ש״ח.
גם בעזרת צד ג׳ לא הוכחה עזרה בשכר. בית המשפט הזכיר את ההלכה שלפיה עזרה של בני משפחה, או עזרה שלא ניתן היה להוכיח, אינה שוללת לבדה פיצוי מהמזיק, ופסק 5,000 ש״ח. הוצאות נפסקו בסכום דומה, בהיעדר קבלות.
מקור: פסק הדין בת״א 34917-03-24, בית משפט השלום בחיפה, 4.10.2026.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון, על בסיס נוסח פסק הדין שפורסם. הוא אינו תחליף לקריאת פסק הדין, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות או זכאות בתיק קונקרטי. שמות הצדדים הפרטיים לא פורסמו.