משגיח כשרות במפעל עופות נפגע בתאונת דרכים ב־14 בספטמבר 2022, בעת שנהג ברכבו בדרך מביתו לעבודה. ביום 28 בספטמבר 2026 פסק בית משפט השלום בתל אביב־יפו, מפי השופטת ויג׳דאן חליחל, כי מנורה מבטחים ביטוח, מבטחת החובה של הרכב, תשלם לו 85,000 ש״ח. לסכום יתווספו שכר טרחת עורך דין של 15.34% כולל מע״מ והחזר האגרה (ת״א 19186-07-24 פלוני נ׳ מנורה מבטחים ביטוח בע״מ).
בסוף פסק הדין הוכרעה גם טענה של המבטחת שראויה לתשומת לב: היא ביקשה לנכות מהפיצוי ״ניכוי רעיוני״ של 10,556 ש״ח, כביכול בגין תגמולים מהמוסד לביטוח לאומי. בית המשפט דחה את הבקשה.
החבות כבר הוכרעה
לפי כתב התביעה, אחרי התאונה פנה התובע בעצמו למוקד רפואי בגלל כאבי גב עזים, נבדק, טופל ושוחרר. בכתב ההגנה כפרה המבטחת גם בחבות, אבל שאלה זו הוכרעה בפסק דין חלוט בהליך קודם. בית המשפט קבע שחל השתק פלוגתא ושהמבטחת אינה יכולה להעלות אותה שוב. פסק הדין הנוכחי עסק רק בשומת הנזק.
המומחה האורתופדי שמינה בית המשפט קבע נכות צמיתה של 5%, בגין הגבלה קלה בחלק מטווחי התנועה של עמוד השדרה המותני, לפי תקנה 37(7)(א) לתקנות הביטוח הלאומי. הוא קבע גם אי כושר זמני מלא של ארבעה שבועות, ועוד ארבעה שבועות של 30%. המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ובית המשפט אימץ אותה במלואה.
מהשגחה לשחיטה
לפי עדותו, עבודת ההשגחה חייבה ישיבה רצופה של כארבע שעות, ״עוף עוף״, וזה היה קשה לגבו. הוא צמצם את היקף ההשגחה והתחיל לעבוד גם כשוחט עופות, ובינואר 2025 הפסיק להשגיח ונשאר שוחט בלבד. השחיטה, אמר, פיזית יותר, אבל לפי כללי הרבנות עובדים ברצף 40 עד 45 דקות לכל היותר, ולכן היא קלה לגבו יותר מהישיבה הממושכת.
שכרו עלה. כמשגיח הרוויח לדבריו ״שמונה, תשע אלף ברוטו״. היום הוא מרוויח כ־18 אלף ברוטו. בחקירה הנגדית אישר נתוני שכר של 21,000, 19,900 ו־19,279 ש״ח ברוטו לחודשים יולי עד ספטמבר 2025.
בית המשפט התרשם שהתאונה הסבה לו הפרעה מסוימת בתפקוד, אבל לא שוכנע שההשפעה עולה על הנכות הרפואית. הנכות התפקודית נקבעה על 5%. השופטת הוסיפה שנכויות קלות של 5% אינן נוטות להיות בעלות משמעות תפקודית מלאה, ושהפרקטיקה היא לפסוק בגינן סכום גלובלי, בהפניה לספרו של דוד קציר ולרע״א 3362/21.
הסכומים
- הפסד שכר בעתיד ופנסיה: 67,000 ש״ח, סכום גלובלי. לפי פסק הדין, הסכום הוא 40% מהחישוב האקטוארי המלא, על בסיס שכר של 16,000 ש״ח נטו.
- כאב וסבל: 10,000 ש״ח, לפי התקנות, הגיל (כבן 42 בתאונה) ו־5% נכות.
- עזרת צד ג׳: 5,000 ש״ח. התובע ביקש 50,000 ש״ח.
- הוצאות רפואיות ונסיעות: 3,000 ש״ח, גלובלי.
הפסד שכר בעבר לא נפסק. לפי פסק הדין, התובע זנח את הרכיב הזה בסיכומיו.
בהפסד העתידי שקלה השופטת שני כיוונים. מצד אחד התובע המשיך לעבוד ואף הגדיל את הכנסתו באופן ניכר. מצד שני עבודת השחיטה דורשת עמידה ממושכת וכיפוף של הגב, ולכן אין לשלול שהמגבלה תקשה עליו בעתיד. מכאן הסכום הגלובלי. בעזרת הזולת נפסק סכום באומדנה, בהיעדר נתונים על הוצאה ממשית. בהוצאות צוין שרוב הטיפולים מכוסים בסל הבריאות, ובכל זאת נפסק סכום לצורך עתידי במשככי כאבים ובנסיעות.
הניכוי הרעיוני נדחה
המבטחת טענה בסיכומים שמדובר בתאונת עבודה, שהתובע זכאי לתגמולים מהמל״ל, ושכדי שלא תיחשף לתביעת שיבוב עתידית יש לנכות 10,556 ש״ח. התובע השיב שבגלל חלוף הזמן אינו זכאי לדבר, ולחלופין שהסכום לניכוי הוא 763.75 ש״ח בלבד.
בית המשפט דחה את הניכוי. לא הוכח שהתובע זכאי היום לתגמול מהמל״ל. בשל חלוף התקופות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי הוא כבר אינו זכאי לדמי פגיעה או למענק. מאחר שתשלומים לא שולמו ולא ישולמו, המבטחת אינה חשופה לתביעת שיבוב. השופטת הזכירה גם שתביעת שיבוב של המל״ל קמה רק בגין תשלומים ששולמו בפועל, ושלא מדובר ברכב מעביד.
הסכום ישולם בתוך 30 יום. אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית. על פסק הדין ניתן לערער לבית המשפט המחוזי.
מקור: פסק הדין בת״א 19186-07-24, בית משפט השלום בתל אביב־יפו, 28.9.2026 · קובץ PDF.
הסיכום הוא תמצית מקורית לצרכי עדכון, על בסיס נוסח פסק הדין שפורסם. הוא אינו תחליף לקריאת פסק הדין, אינו ייעוץ משפטי ואינו קובע אחריות או זכאות בתיק קונקרטי. שמות הצדדים הפרטיים לא פורסמו.