ב־14 ביוני 2021 נכנס פלוני לחדר ניתוח בבית חולים אסותא תל־אביב לניתוח גב אלקטיבי — דיסקטומיה וקיבוע עמוד שדרה — אחרי שנים של כאבי גב כרוניים. במהלך הניתוח נשברה ידית מכשיר מסוג אימפקטור. התוצאה: פגיעה בחוט השדרה, שיתוק בפלג הגוף התחתון מגובה D11 בערך, אובדן שליטה על הסוגרים, וחיי כיסא גלגלים. מה שהיה אמור להיות ניתוח לשיפור מצב גב הפך לפציעה ששינתה את מסלול חייו ואת מסלול המשפחה.

ב־28 ביולי 2026 (י״ד באב תשפ״ו) ניתן פסק דין בת״א (מחוזי תל־אביב) 168-10-22, פלוני נ׳ בית חולים אסותא ת״א ואח׳ (ובכלל זה סינדיקט לוידס 1729), מאת השופטת אירית קלמן ברום. בית המשפט לא הכריע בשאלת החבות במובן של הודאה באחריות: ב־16 ביולי 2025 הסכימו הצדדים לצמצם את המחלוקת לשאלת הקשר הסיבתי וגובה הנזק, והנתבעות הודיעו שישלמו את הסכום שייפסק אף שאינן מודות באחריות. הודעת צד ג׳ נגד יצרנית המכשיר והיבואנית נמחקה בהסכמה עוד ב־1 ביולי 2024. מה שנשאר על השולחן היה תחשיב נזק — ושם נפסק סך של 9,768,231 ₪ בגין נזקים, בניכוי תשלומים מוקדמים ותגמולי מל״ל, ובתוספת שכר טרחה בשיעור 23.6% והוצאות כנגד קבלות.

מה קרה בחדר הניתוח — ומה נשאר אחריו

התובע סבל מפריצת דיסק ונקבע לו ניתוח אלקטיבי. במהלך הניתוח התרחשה תקלה חמורה: ידית האימפקטור נשברה, ונגרמה פגיעה בחוט השדרה. מאז הוא משותק בפלג גופו התחתון, סובל מכאבים נוירופתיים ופיזיים, אי־שליטה על סוגרים, הפרעות שינה וזיהומים, ומרותק לכיסא גלגלים. לפני הפגיעה עסק כיזם בתחום הנדל״ן וההשקעות; אחריה טען שאיבד לחלוטין את כושר ההשתכרות.

כבר במהלך ההליך ביקש סעד זמני להקדמת פיצוי בסך 3.5 מיליון ₪. בפועל קיבל תשלומים מוקדמים בשני מועדים בסך כולל של 600,000 ₪ — סכום שבית המשפט הורה לנכות מהפיצוי הסופי.

המחלוקת המרכזית: נכות קודמת מול גריעה מכושר השתכרות

הנתבעות טענו שמדובר בהחמרה על רקע מצב קודם: מחלת גב מתקדמת מאז 2004, עם כאבים, הגבלת תנועה וקשיי הליכה, ונכות בסיסית מוערכת ב־28% לפי תקנות המל״ל (20% פרפרזיס קלה ו־10% קיבוע גבי). הן הסכימו לשיתוק מגובה D11, אך העמידו את הנכות הנוכחית על 80% ולא על 100%, וטענו שהוא מסוגל לעבוד בחצי משרה — ולכן יש לפצות רק על שיעור ההחמרה.

התובעים דחו את טענת "המצב הקודם" כחסרת משקל תפקודי: כאבי גב כרוניים בלבד, ללא פגיעה משמעותית ביכולת לעבוד. הם ביקשו 100% אובדן כושר השתכרות, על בסיס הכנסה חודשית שנתבעה סביב 100,000 ₪, והסתמכו על כלל "הגולגולת הדקה".

בית המשפט צייר קו אמצע ברור. מצד אחד: התובע אכן סבל מקשיים רפואיים קודמים ומחלת גב מתדרדרת שבגינה בוצע הניתוח. מצד שני: הוא עבד באופן רציף והשתכר באופן משמעותי חרף הכאבים. העבודה היתה בעיקרה קוגניטיבית — השקעות ויזמות — ולכן לא יוחסה לו נכות תפקודית קודמת במובן של פגיעה בכושר ההשתכרות. אחרי הפגיעה, לעומת זאת, לא התקבלה טענת 100%: בהתחשב בעצמאות חלקית בפלג הגוף העליון וביכולת לעבוד בישיבה בהיקף מסוים, הוערכה הגריעה מכושר ההשתכרות ב־70%.

בסיס השכר: שכיר־בעל־שליטה, לא דיבידנדים

סוגיית בסיס השכר היתה חשבונאית סבוכה. התובע משך שכר מחברות בשליטתו; הנתבעות הצביעו על הפסדים צבורים ועל משיכות שכר שמומנו גם בהלוואות. בית המשפט אימץ, בהשראת פסיקת העליון בעניין בעל שליטה, בחינה משולבת של שכר ומצב החברה.

בסיס השכר כשכיר הועמד על ממוצע של 31,278 ₪ לחודש (2013–2020), בניכוי קיזוז חודשי של כ־5,703 ₪ בגין חלק יחסי מההפסד הצבור בחברה שממנה נמשך השכר. דיבידנדים חריגים מ־2018–2019 לא נכללו בבסיס. הפסדי פנסיה חושבו לפי בסיס הפרשה של 17,060 ₪ לחודש — לא לפי מלוא שכר הברוטו. גיל הפרישה לצורך חישוב הפסד השתכרות הועמד על 70, כמקובל לגבי בעל שליטה/יזם.

לעתיד נפסקו הפסדי השתכרות בסך 1,905,395 ₪ (על בסיס השכר האמור ו־70% גריעה, עד גיל 70). לעבר: הפסד מלא ל־12 חודשים, ואחר כך 70% למשך יתרת החודשים עד לפסק הדין — בתוספת הפסדי פנסיה בהתאם.

עזרת הזולת, דיור, ניידות ואביזרים

בעזרת הזולת נפסק לעבר 300,000 ₪ (כולל עזרת משפחה). לעתיד — בסיס חודשי של 12,000 ₪ לאורך תוחלת החיים, בסך 2,673,169 ₪, בניכוי כ־200,000 ₪ בגין צורך קודם בעזרה ביתית־פיזית ערב הניתוח (גם כשלא נמצאה פגיעה קודמת בכושר השתכרות). הסכום לעתיד לאחר הקיזוז: 2,473,169 ₪.

בהתאמת דיור תבעו התובעים עלויות שיפוץ בפועל בסדר גודל של כ־1.8–2.2 מיליון ₪, כולל מעלית מפוארת בבית בן ארבע קומות. בית המשפט מצא שהשיפוץ חרג מהתאמה נדרשת — ופסק סכום גלובלי של 500,000 ₪ (הנתבעות הציעו 104,000 ₪).

ניידות עודפת (כולל חלק ששילם התובע באבזור רכב) הועמדה באופן גלובלי על 375,000 ₪. אביזרים לעבר ולעתיד — גם הם גלובלית — 120,000 ₪, תוך הדגשת חובת מיצוי זכויות מול קופת חולים ומשרד הבריאות.

רפואה, שיקום, כאב וסבל — והשורה התחתונה

טיפולי שיקום פרטיים באיטליה נדחו ברובם: בית המשפט קיבל שהמסגרת הציבורית בישראל מספקת מענה בהיקף ובעלות, ושיש חובת הקטנת נזק ומיצוי זכויות בקופה. עם זאת נפסקו: לעבר גלובלי 75,000 ₪; לעתיד תוספת של 2,000 ₪ לחודש (450,000 ₪); טיפול נפשי 35,000 ₪; והוצאות עודפות (מים, חשמל וכיו״ב) 30,000 ₪.

בכאב וסבל תבע התובע 1,200,000 ₪; הנתבעות הציעו 450,000 ₪. נפסק 800,000 ₪.

ניכוי אקטוארי של תגמולי המל״ל: 2,893,826 ₪. סך הנזקים שנפסקו: 9,768,231 ₪, בניכוי התשלומים המוקדמים (600,000 ₪) ותגמולי המל״ל כמפורט בפסק הדין. לסכום לאחר הניכויים יתווסף שכר טרחת עו״ד בשיעור 23.6% (20%+מע״מ), בתוספת הוצאות משפט ואגרה וחוות דעת כנגד קבלות. כותרות חיצוניות שדיברו על "כ־11 מיליון" משקפות, ככל הנראה, את המסגרת הכוללת אחרי שכר טרחה — המספר העיקרי בגוף פסק הדין הוא 9,768,231 ₪ לפני תוספת השכר.

פסק הדין אינו "ניצחון מוחלט" לאף צד ברמת המספרים: התביעה ביקשה הרבה יותר, ההגנה הציעה הרבה פחות, ובית המשפט חתך לפי עקרונות של מידתיות, מיצוי זכויות ציבוריות, והפרדה בין נכות רפואית לבין גריעה מכושר השתכרות. עבור קוראי חדשות נזיקין זה תיק חשוב בדיוק בגלל זה — לא רק בגלל גובה הסכום, אלא בגלל האופן שבו מחוזי תל־אביב פירק תביעת נזק כבדה אחרי פגיעה קשה בניתוח אלקטיבי.

מקור: ת״א (מחוזי ת״א) 168-10-22, פלוני נ׳ בית חולים אסותא ת״א ואח׳ (נוסח באתר פסקדין; תאריך פסק הדין 28.07.2026).

באי כוח הצדדים (כפי שמופיע בכותרת פסק הדין):
בא כוח התובע: עו"ד עילית רפאל
באי כוח הנתבעים: עו"ד מרדכי קינד ועו"ד סיגל שלימוף-רכטמן

אין בכתבה ייעוץ משפטי. העובדות והסכומים נבדקו מול נוסח פסק הדין שפורסם בפומבי; שמות חברות בפסק הדין מוסווים כ־XXX.